וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:

כותב רבינו האור החיים הקדוש, שתכלית ירידת ישראל למצרים היתה להוציא את ניצוצות הקדושה הטמונים בקליפת מצרים, ולקרבם ולהגישם לפני מקור הקדושה, אולם כוח בירור הניצוצות נעשה בעוצמה רק כשישראל באחדות.

ומוסיף רבינו הקדוש, שעל ידי בירור ניצוצות, מתרבים לידת נשמות בישראל, כי הניצוצות מתלבשים בגופים, והריבוי של בני ישראל ממצרים, היה מאותן הנפשות שהתגלגלו ובאו למקומם ידי ישראל.

ולכן אמרו חכמינו 'אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף', כי כל מטרת וסיבת הגלות לברר את ניצוצות הקדושה שנשבו על ידי חטאינו ברשות הסטרא אחרא, ובאמצעות תשובה ומעשים טובים מתבררים הניצוצות וחוזרים למקור הקדושה, ונולדים מהם נפשות ישראל.

ובזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק הפלא ופלא: 'וישב ישראל' לשון יחיד, שהיו כולם כאחד, כי רק באמצעות האחדות יכולים לברר הניצוצות כראוי. 'בארץ גושן' מלשון הגשה, שמגישים ומקרבים הניצוצות למקור הקדושה. ועל ידי כך 'ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד' שמהניצוצות הקדושים נולדו והתרבו נשמות חדשות בעם ישראל.

[אור החיים ויגש פרק מז פסוק כז]